החלטה בתיק ב"ש 4637/08

2.        אליבא דכתב האישום, ביום 19.5.08 בשעה 10:50 לערך, נסע המשיב ברכב מסוג מרצדס מ.ר. 8976458 (להלן: " הרכב") בכביש הפנימי אשר ברחוב הרב הרצוג בירושלים (להלן: " כביש השירות"). במועד זה היה המשיב פסול מנהיגה,  זאת על-פי החלטת בית המשפט בגדרי ת"ד 2438/03. המשיב נסע מכביש השירות לכביש הראשי שברחוב הרצוג בדרך האסורה לנסיעה, בעודו חוצה קו הפרדה רצוף. עם השתלבותו בכביש הראשי עצר המשיב את רכבו ברמזור במופע אדום. עת הבחינו השוטרים  במדים מרדכי כהן וליאור שירוני (להלן: " שירוני") במשיב המבצע עבירת תנועה, ניגשו אל רכבו, ושירוני דפק על שמשת חלון הנהג. דא עקא, שהמשיב לא הגיב, והגם ששירוני פתח את דלת הנהג וביקש ממנו לעמוד בצד הכביש, החל הוא לנסוע מעט קדימה. השוטרים קראו למשיב לעצור ושירוני סגר את דלת הרכב. המשיב, אשר הבחין כי אינו יכול להתקדם בנסיעתו, החל לנסוע לאחור, חזרה לכביש השירות. בשלב זה נעמדו השוטרים באמצע כביש השירות, צעקו וסימנו בידיהם לעבר המשיב לעצור. ברם, המשיב התעלם מהשוטרים ונסע לעברם במהירות גבוהה. ברגע האחרון, קפץ שירוני הצדה ובכך נמנעה פגיעתו. במהלך חקירתו במשטרה כיזב המשיב, כי בזמן האירוע בילה עם חברו - שמואל ישראל (להלן: " שמואל"). שמואל נחקר במשטרה וכיזב אף הוא, כי המשיב אכן שהה עמו בזמן האירוע.

3.        הצדדים חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, אך המשיב מסכים כי בנסיבות העניין קיימת עילת מעצר. עוד יצוין, כי בעוד המבקשת סבורה כי אין מקום לשחרר המשיב לחלופת מעצר, גורס המשיב כי נוכח עיצומי העובדים הסוציאליים, ובהתחשב בחוות הדעת הפרטית שהגיש מטעם "המכון הישראלי להערכת מסוכנות", בגדרה הומלץ על שחרורו לחלופת מעצר (ראו: עמ' 11 לחוות הדעת), אין מקום להותירו במעצר כי אם לאמץ את המלצות חוות הדעת שהוגשה מטעמו. אפתח אפוא בשאלת קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב.

ראיות לכאורה

4.        המבחן שנקבע לקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" מתמצה בשאלה האם בראיות שמחזיקה בהן התביעה, שבשלב זה הנן "ראיות גולמיות" הטעונות "עיבוד" במהלך בירור האישום לגופו, טמון אותו "פוטנציאל הוכחתי" המעיד על "סיכוי סביר" להוכחת אשמתו של הנאשם בבוא העת. למותר אפוא לציין, כי "בחינת הראיות בשלב ההחלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים הינה בדיקה לכאורית בלבד, הבוחנת האם ישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם, כאשר משקלן של הראיות נבחן לגופו במהלך המשפט" (בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל תקדין-עליון 2008(1) 2365 ,2368).

5.        המשיב גורס כי זיהויו על-ידי השוטרים בזירה נשוא כתב האישום התקבל בדרך מקרה ובדיעבד, במעין שחזור לאחור, ולא ב"זמן אמת", מה גם שמהראיות הלכאוריות המצויות בתיק החקירה אין לדידו ללמוד אודות הימצאותו במקום. לעומתו גורסת המבקשת, כי זיהויו של המשיב כמי שביצע את העבירות נשוא כתב האישום מובהק דיו. לאחר עיון בתיק החקירה, ומששמעתי את טענות הצדדים, הנני סבור כי קיימות ראיות לכאוריות לביסוס אשמתו של המשיב במיוחס לו. הבה נבחן את הראיות הלכאוריות הרלבנטיות.

6.        שירוני הוא זה שניגש לרכב בניסיון לעצור את המשיב, הוא אפוא שבא במגע בלתי אמצעי עמו, ואף כמעט נדרס על-ידו. בהודעתו במשטרה מיום 22.5.08, ציין שירוני כי ביום 19.5.08, בשעה 10:50 לערך, הבחין ברכב מבצע עבירת תנועה. בניסיונו לעצור את הרכב, דפק תחילה על שמשת חלונו של הנהג, אך הלה לא הביט לעברו. בהמשך פתח כאמור את דלת הנהג, או-אז הביט בו הנהג. בתוך כך ציין שירוני, כי את מספר הרכב, שנחקק היטב בזיכרונו, ציין ברשת הקשר המשטרתית. בהמשך החקירה, משנודע למשטרה כי הבעלים של הרכב עונה לשם גלית מזרחי וכי המשיב הנו חברה לחיים, ומשהופקה תמונתו במערכת הממוחשבת של המשטרה, זיהה אותו בוודאות מוחלטת כמי שנהג ברכב באירוע נשוא כתב האישום. כמו-כן ציין בגדרי הודעתו, כי במהלך אותו אירוע - שהתקיים תחת תנאי תאורה מלאים, מצא עצמו מרוחק אך כמחצית המטר מהמשיב, ואף הביט בו מספיק כדי לזכור את פניו. לדידו, לאור נתוניו הפיזיים הייחודיים של המשיב, שהנו בעל מבנה גוף שמן, גבוה ומקריח, אין להתבלבל בקשר לזהותו. בנוסף ציין, כי ברכב שנתפס נמצאו קרטונים של "ביסלי" וחטיפים שונים, תכולה ההולמת את משלח היד של המשיב, שהנו בעל קיוסק. לא-זו-אף-זו, במסגרת עבודתו השוטפת גם זיהה בהמשך את המשיב בהיותו עצור, זאת לדבריו בוודאות של 100%. עוד יוער, כי בדו"ח הפעולה שערך ביום האירוע - 19.5.08, בשעה 13:30, אמנם עולות הנסיבות דלעיל, אם כי שאז לא רשם כי המשיב הביט לעברו בעת שניסה לעצרו. עיון בדו"ח פעולה שערך עאמר עלאא - טלפן במוקד המשטרתי, מאותו היום (19.5.08) מלמדנו, כי בשעה 10:53 דיווח שירוני למוקד אודות האירוע. 

7.        בהודעתו של שותפו במשטרה, שוטר הסיור מרדכי כהן, מיום 22.5.08, ציין הלה כי שירוני והוא עצמו זיהו את הרכב מבצע עבירת תנועה ביום האירוע בשעה 11:00 לערך. בהודעתו ציין, כי זיהה מיד את תמונת המשיב במחשב המשטרתי כמי שנהג ברכב, ומשכך, אף ערך זיכרון-דברים בעניין. אף הוא, כמו שירוני, זיהה בהמשך את המשיב בעודו במעצר.

8.        מאבטח בבנק הסמוך לזירת האירוע, מחנול דאהן, נחקר אף הוא במשטרה. בהודעתו במשטרה מיום 25.5.08 ציין, כי הנו זוכר שלנהג הרכב היה " זקן, צבע עור שחום, משקפי שמש", אלא שלא ראה את פניו בבירור. בהקשר זה הוסיף, כי לא יוכל לזהותו.

9.        בהודעתו במשטרה מיום 20.5.08, ציין המשיב כי רישיון הנהיגה שלו נשלל לפני כארבע שנים, למשך חמש שנים, ומשכך, משלא נהג באותה תקופה, מן הנמנע כי הוא נהג הרכב נשוא כתב האישום. זאת ועוד: לדידו נמצא הרכב בשכם, אותו מכר למוסכניק העונה לשם גאסם. העברת בעלות על הרכב לא בוצעה, המכירה לא גובתה בחוזה, וחברתו לחיים - גלית מזרחי - מודעת לאקט המכירה שביצע. לכשנשאל מדוע אמר גאסם כי החזיר לו את הרכב, השיב כי הלה לא רק שיקר כי אם גם הודה בפניו, בשיחת טלפון שקיימו, כי הרכב נותר ברשותו, וכי אינו חייב בדין וחשבון לאיש. בהקשר זה הוסיף וציין, כי אינו מסוכסך עם גאסם. באשר לקורותיו ביום נשוא כתב האישום אמר, כי בשעה 10:00 לערך נסע במונית לבנק הפועלים בצוותא עם חברו - שמואל ישראל - שם הפקיד כסף מזומן, ואחר כך המשיך עמו לעיר העתיקה.  

10.      בהודעתו במשטרה מיום 21.5.08, ציין שמואל ישראל, כי ביום האירוע אסף במונית את המשיב בין השעות 8:00-8:30. בתחנת ביניים בה עצרו התעכב המשיב לטובת ענייניו בבנק, זאת למשך כרבע שעה, או-אז נסעו לעיר העתיקה לרכוש סיגריות. משם נסעו במונית לחנותו, אז הלך לדרכו ואילו המשיב המשיך ליעדו הוא.

11.      במסגרת שתי הודעותיה במשטרה מיום 19.5.08, ציינה חברתו של המשיב - גלית מזרחי, כי הרכב דנן נטול ביטוח, וכי עקב תאונה הועבר למוסך בשכם, לאותו גאסם, לצורך תיקונו. בחקירתה שללה את האפשרות כי המשיב נטל את הרכב בחזרה מגאסם, שכן תמיד פועל הוא בידיעתה ובהסכמתה.

12.      עיננו הרואות, כי זיהויו של המשיב בזירת האירוע אומתה לכאורה. ודוק: שירוני, שזכרונו ככל הנראה איכותי וחד, הבחין במספר הרכב וידע לדווח אודותיו ברשת הקשר המשטרתית, הוא שגם הבחין במשיב ממרחק אפסי, בתנאי תאורה אופטימאליים. זאת ועוד: לדידו של שירוני, זיהויו את המשיב גובל בדרגת וודאות של 100%, ולא מצאתי כל רמז לכוונתו להפלילו על לא עוול בכפו סתם כך. ואם אכן גורס המשיב, כי הליך זיהויו במשטרה לוקה בפגמים יסודיים, יטען נא בעניין בגדרי ההליך העיקרי, שם ייקבע משקלו. תחת מגבלות האירוע ונסיבותיו, נדמה כי זיהויו של המשיב בזירת האירוע מגובה בראיות לכאוריות חזקות. יוזכר, כי הן שירוני והן שותפו (מרדכי כהן) משוכנעים לחלוטין כי זיהו את המשיב כמי שנהג ברכב, לרבות בשעה שראוהו במו עיניהם בעת היותו במעצר. איני סבור אפוא, כי הליך הזיהוי של המשיב נערך בדיעבד ובעלמא, ללא כל תשתית שבזיכרון ובחוש החי.

13.      עוד יוטעם, כי המאבטח בבנק שזיהה את נהג הרכב אמנם ציין בהודעתו במשטרה כי הלה היה בעל משקפי שמש, וכהנה מאפיינים פיזיים אחרים, אך יחד-עם-זאת, אין לחלץ ממנה עובדה מוצקה אודות מיקום משקפי השמש על גופו - אם חבשם על פניו, באופן שהסתיר את עיניו, ענדם על דש בגדו וכיו"ב. לעניין זה יודגש, כי היות והמשיב בעל עין אחת חומה והאחרת שחורה נשמעה הטענה, כי מן הנמנע היה זיהויו ככזה בשעה שחבש משקפיים ועיניו הוסתרו, אלא בדיעבד. דא-עקא, שכאמור אין ברשותי ראיה חותכת באשר למיקום המשקפיים בהם הבחין המאבטח. ואם בכך לא סגי, הרי שהמאבטח כלל אינו מסוגל לזהות את נהג הרכב, אלא אך קווים כלליים למראהו, כך לדבריו. מעבר לכך יצוין, כי די בזיהוי המשיב על-ידי שירוני ומרדכי כהן כדי לבסס ראיות לכאוריות לאשמתו במיוחס לו (יוער, כי את זיכרון הדברים שערך לכאורה מרדכי כהן לא ראיתי בתיק החקירה, אך די באמור לעיל כדי לעמוד בסף הראייתי הנדרש בשלב זה).